על גביית מסים מחברים באגודה שיתופית (מושב) 

בין וועד המושב לוועד מקומי ועל גביית מסים מחברים באגודה שיתופית.

לא אחת עולה מחלוקת בין חבר מושב לבין "מזכירות המושב" באשר לגביית מסיו ולחובותיו לקופת המושב. ככל שהיו הדברים בעבר, ו"וועד המושב" היה כל יכול ועל פיו "יישק דבר"...שונים הדברים כיום, וחבר מושב יכול לבחון את התנהלות הוועד, האם עומד הוא בדרישות החוק, והאם כל החיובים בהם חויב, אכן כחוק. שמות אלה של "מזכירות המושב" ו"ועד המושב" ניתנו בכוונת הכותב כדי להבחין בין התפקידים השונים. לעיתים, מנקודת מבט של מזכירות המושב, מדובר בחבר מושב סרבן תשלומים, ואז נטל  הוצאותיו נופל שלא בצדק על שאר החברים, ולוועד המושב לא נותרת ברירה אלא להגיש תביעה נגדו. להלן כמה דגשים לתשומת לב:

 כרטסת דפי חשבון

 דפי חשבון של החבר בהנהלת החשבונות  שבמזכירות האגודה (=המושב), הינם קבילים בבית משפט, ודינם כדין קבילות רשומה מוסדית, לעניין סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. אכן, רשאי החבר לחקור חקירה נגדית את מנהלת החשבונות או את הגזבר, לשם הזמת הראיה, או לערער את משקלה, או לטעון טענות אחרות להגנתו, אך די בכרטסת של הנתבע המצויה בדרך שגרה אצל במזכירות המושב, כדי לגבש עילת תביעה נגד החבר.

 אלא שכדי ליהנות מחזקת "ראיה לכאורה" לנכונות הרישום בכרטסת התובעת, נדרש על ידי המזכירות - וועד המושב "ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה לפי הענין;" (סע' 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ה-1975). אין די בהערה בדבר העתק הכרטיסים כנאמנים למקור שבפנקס בלבד. ללא חתימה של רו"ח המבקר, או הצהרה שלו, או עדות בדבר בקורת על הנהלת החשבונות של המושב (האגודה), יכול החבר להתנגד להגשת ראיה זו. על המזכירות/הוועד לדאוג מראש להחתים את רו"ח המבקר של המושב, על גבי דפי חשבון אלה, כרטסת החיובים של החבר.

פעמים שמושב תובע חבר וממהר להגיש את דפי החשבון של החבר, ואלה נדחים מאחר ואינם חתומים כנדרש.

 ועד מושב  וועד מקומי

קיים בלבול בין שני מושגים אלה, מהו כל אחד, וועד המושב והוועד המקומי.

ועד מושב יכול שיכהן בתפקידו ב"שני כובעים", הן כוועד מקומי כלפי המועצה האזורית והן כוועד הנהלה של האגודה השיתופית של אותו יישוב. זאת על פי סעיף 91(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 הקובע כדלקמן:

91. הועד המקומי בישוב שיתופי

 (א) כפוף לאמור בסעיפים 91א ו-91ב, מי שמכהנים בישוב שיתופי, במועד פלוני, כחברי ועד ההנהלה של האגודה השיתופית להתיישבות של הישוב (להלן -האגודה השיתופית), יכהנו גם כחברי הועד המקומי של הישוב.

 ואכן הרבה מושבים נוהגים כך, בשל יעילות העניין ומניעת כפילויות. לא נעסוק כאן, האם כך רצוי וכך ראוי, אלא נציין שזהו המצב המשפטי בהתארגנות כגון מושב. 

 אלא שבצד הניהולי, הרישומי והכספי, צריך שיהיו אלה שני גופים נפרדים לגמרי, אף שמדובר באותם אנשים. כך נאמר בבג"צ 921/89 אברהם מנחם נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד מד(1) 516,  519; וכן בג"צ 258/85 עמר נ' פרץ, פ"ד מב(3) 485, 491, כדלהלן:

 "פרט לזהות "אנושית" זו הרי שני גופים אלה - ועד ההנהלה והוועד המקומי - משמשים כשני אורגנים משפטיים שונים ונפרדים, הן מבחינת התפקידים, במהותם ובהיקפם, המוטלים על כל אחד מהם, והן מבחינת מיקומו של כל אחד משני גופים אלה במערכת הנורמות המשפטיות המקובלות."

 יש להבחין בין דמי חבר למושב לבין מס ועד מקומי או בלשון אחרת מסים מוניציפאליים.

 ועד הנהלת האגודה השיתופית, קרי "וועד המושב", רשאי לגבות השתתפות חבר בהוצאות האגודה, הם דמי חבר. זאת על פי התקנון של האגודה אשר חברי האגודה הם צד להסכם זה ומחברותם בו נובעת חובתם. כספים אלה כולם נכנסים לקופת המושב.

לבד ובנפרד, ישנו מס ועד מקומי הם מסים מוניציפאליים, בדומה למיסי העייריה בעיר, המוטלים על ידי המועצה האיזורית, לצורך מתן שירותים מוניציפאליים על ידי המועצה כגון ביוב, ארנונה, אשפה וכדו'. מסים אלה נגבים באמצעות ועד המושב בכובעו כ"ועד מקומי" ונקראים מס ועד מקומי או "מסים מוניציפאליים".

 על גביית מסים מוניציפאליים

 פגיעה בקניינו של הפרט מותרת רק על פי חוק. סמכותו של ועד המושב בכובעו כ"ועד מקומי" להטיל מיסים ומיסי ועד בכללם, קבועה בהוראת סע' 133 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 [תיקון אחרון: 20/2/06], כדלקמן:

?133. מסי ועד מקומי

(א) ועד מקומי רשאי, באישור המועצה, להטיל בתחום הנהלתו כל מס שהמועצה רשאית להטיל לפי סעיף 68(א) ורשאי הוא, באישור המועצה ובכפוף להוראות חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 22 (להלן - חוק ההסדרים), והתקנות שהותקנו לפיו להטיל ארנונה כללית, והכל לצורך ביצוע הסמכויות שהמועצה אצלה לו (להלן - מסי ועד מקומי);.. (הדגשה שלי,        ).

 היינו, גביית מסי ועד מקומי תיעשה באישור המועצה בלבד. עובר לגביית מסים אלה בפועל, חייב  הועד להגיש למועצה הצעת תקציב לאישורה. זהו החוק, בסעיף 134 לצו הנ"ל

 134. הכנת תקציב ועד מקומי [תיקון: תשכ"ג, תשנ"ב]

 (א) לשם מילוי תפקידו לפי צו זה יכין ועד מקומי, בהתאם להוראות השר, תקציב של הכנסה והוצאה לשנת הכספים ויגישו למועצה לאישור.

 אין ספק בדבר הוראות החוק, לפיו לוועד המקומי הסמכות להטיל מיסים ובלבד שהועד יקבל לפעולה זאת את אישור המועצה. זוהי חובה שבחוק, בלעדיה אין סמכות לוועד מקומי לגבות מסים מוניציפאליים, ואם נעשו מעשים אלה ללא אישור המועצה, הרי שהם בלתי חוקיים.

לאור זאת, על המזכירות מחד ועל החבר מאידך, לבחון, האם הוגש לאישור המועצה, תקציב לשנה עבורה נתבעים מסי הוועד המקומי,. אם כן, הרי שצלחה המזכירות את המשוכה וחיוב החבר במסים מוניציפאליים היה בסמכות וברשות. נראה כי הנטל להוכיח זאת, הינו על המזכירות, באם היא זו התובעת את החבר,  מכוח "המוציא מחברו עליו הראיה".

 קרו בעבר מקרים, כי תקציב המוניציפלי והתקציב המשקי חקלאי, אושרו שניהם ע"י האסיפה הכללית, קרי אסיפת החברים של המושב. אלא, שאסיפת חברים איננה המועצה, שכן מדובר בשני גופים נפרדים. אסיפת חברים איננה מכשיר לגביית כל סוגי הכספים ואישור לגביית מיסים מוניציפאליים איננו בסמכות האסיפה הכללית.

 ועוד, על וועד המושב (הוא גם הוועד המקומי) להפריד בין החיובים השונים בסעיפים שונים בכל שנה, בין אם כחובה שבדין או כנוהג ראוי. על החובה להפריד בין חיובי דמי חבר לחיובי מס ועד מקומי, ראה בספרו של חיים נועם, אגודות שיתופיות הלכה ופסיקה, 288-289 (מהדורה רביעית יולי 2000). היוצא, שאם לא נהגה כך "המזכירות" (הוועד המקומי/וועד המושב), יכול החבר לטעון בעניין זה להגנתו, כגבייה שאינה חוקית.

 המאמר אינו מתיימר להקיף את כלל הסוגיות המשפטיות בנושא זה. המאמר הינו להשכלה כללית בלבד ולהעשרת הקורא. האמור במאמר זה ואחרים מפרי עטו של המחבר, אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין. המסתמך על מידע זה ופועל על פיו עושה זאת דעתו ובאחריותו הבלעדית. המחבר אינו אחראי לכל שימוש שייעשה במאמר. עו"ד יוסי לוי.